ימי הולדת. אני מנסה לזהות את הרגע הזה בחיים שלי שיום הולדת הפך מחגיגה למשהו שאני צריך לתכנן ולדאוג לו. אני כמובן לא מדבר על יום ההולדת שלי שבכלל איבד ממשמעותו מאז ש”האוצר” נולד, אלא ליום ההולדת של הילדים. הקטנה שלי, גלי (4 חודשים) עוד לא נכנסה ללופ האינסופי הזה, אבל הגדול (יובל, 3.5 שנים) בשיאו של מופע האימים.

סתם סתם, אני קצת מתבכיין, סה”כ מדובר באירוע מדהים שמסמל את בריאתו של הילד שלנו ויציאתו לעולם. פשוט קסום. סבבה? אפשר להמשיך ולדבר תכל’ס? יופי.
אז הנה כמה טוב/רע על ימי הולדת של ילדים בגן.

מתנה
הטוב: בגלל כמות הילדים המרובה בגני הילדים, ההורים הפנימו מזמן שמתנה היא משהו שמסמל ברכה והערכה ולא צריך לפוצץ את הכיס בכל פעם ש״קסם״ אחר חוגג יומולדת בגן. מתנה ב- 30 שקל זו יופי של הבעת הערכה. חוץ מזה, המתנה האמיתית היא הילדים!!!!!!!!

הרע: זה שהמוכרים בטויז אר אס פינת כפר השעשועים בואך הפיראט האדום מוזמנים אלי לסדר פסח הקרוב, מוכיח שאני נמצא שם קצת יותר ממה שרציתי ותכננתי בחיים. 30 ימי הולדת במשך שנה = 2 וקצת ימי הולדת בחודש = יומהולדת פעם בשבועיים. תענוג פיננסי  🙁

המקום
הטוב: אם התמזל מזלכם ונולדתם בחורף, סביר להניח שאת רוב ימי ההולדת של הילדים שלכם תערכו בתוך בית או מבנה שמיועד לכך ומתחיל באות ג’ימל. אוקי אני לא יכול להחזיק את זה בבטן יותר – זה ג’ימבורי! יש שם משחקיה, יש טרמפולינה, הילדים יכולים להזיע, לפרק, לשבור, לבלגן וללכלך ואתם לא צריכים לעשות כלום אח”כ. גן עדן!

הרע: כדי לא להיות אבא מבאס אני מנסה להשתתף כמה שאני יכול במשחקים ובפעילויות שיש בג’ימבורי, אבל מה לעשות שהמתקנים מיועדים לילדים שאין להם כרטיס אשראי והם לא מזמינים פעם ביומיים משלוח משמין מהג’ירף כי בא להם וכי החיים התאכזרו אליהם מספיק!!!! סליחה. בכל אופן, הזיעה, הנזלת, המתקנים הקטנים, הריח של פנימית ב’ באיכילוב שיש באוויר, 800 הילדים שרצים במעגלים ממקום למקום ונתקעים בטעות בברך שלך אוווווי חמודי אתה בסדר? אה אתה לא שלי? אז זוז מפה! כן, אני לא מת על ג’ימבורים.

האוכל
הטוב: יום הולדת סוגר לך (כלומר לו) את ארוחת הערב. זה חיסכון של זמן ואחלה עצבים שאתה חוטף בדרך כלל. חוץ מזה, אין כמו פיצה דשנה המכילה חלבונים וחיטה מובחרת כדי להזין את הילד שלך ולהצעיד אותו לחיים בריאים וארוכים. אני כמובן לא שכחתי את הצלחות המלאות באושר גולמי בצורה של ממתקים שפזורות במהלך כל האירוע בשיטת “הבופה הפתוח”. הילדים מאושרים, מה אני אומר?

הרע: אותי לא מעניין הילד – שמתי 30 פאקינג שקל על האירוע – אני מצפה לנשנוש על גבול הארוחה המשביעה בשבילי! אבל לאאאאאאאאאא בוא נשים עוד קצת במבה בכוס…בואו נשפוך עוד קצת סוכריות גומי לצלחת ונוריד את הכל עם ליטר של פטל שלא מעיזים להגיש גם למילואימניקים בשיזפון. איפה האוכל של הגדולים?!!?!

תוכן
הטוב: להושיב 30 ומשהו ילדים לחצי שעה על שטיח זה לא פשוט, ולכן יש אנשי מקצוע מיומנים שיודעים לעשות את זה הכי טוב – המפעילים. ‘מיכל הקטנה’, ‘יואב הבינוני’ ו’אוצי חמוצי’, כל עוד אתם מפעילים את ה”אוצר” שלי לכמה דקות מצדי שיקרו למופע שלכם “לוציפר הולך לביצפר”.

הרע: כמעט ואין. אני חוזר ומדגיש – מישהו מעסיק את הילד שלכם במשך חצי שעה ויותר. איך יהיה פה רע איך?!

לסיכום:
יומולדת של ילד זה כמו  ______ (השלימו את החסר) כשזה שלך זה סיוט – ארגוני, פיננסי וכאב ראשי. כשאתה הולך עם הילד למסיבה של מישהו אחר? לא רע בכלל. תמיד תזכרו שהאופציה היא חדר מבולגן בבית וארוחת ערב עם צעקות של “למה עם הידיים?!?!”, או בקיצור – ערב רגיל. יש רק משהו אחד שמשותף לכל החוויות והמקרים – זה תמיד נגמר בבכי, של מישהו…

דני, עוד מעט בן 34, אבא לאחד ואחת.
קופירייטר מצחיקן שעדיין לא מעכל שהוא אבא של מישהם.
תעקבו ותצחקו… רוב הזמן!!!!!!
>> דף הפייסבוק שלי