לכל הורה יש את השפה המיוחדת שלו, ואת הקשר המיוחד שנרקם בינו לבין ילדיו.
אני מדברת עם בתי בחתולים. כלומר היא מדברת אתי בחתולים. איך שהיא מתעוררת בבוקר היא שולחת לי תמונות של חתולים. היא שולחת לי תמונות של חתולים מבית הספר. אני בעבודה – היא שולחת לי תמונות של חתולים. יש לה חשבון אינסטגרם שבו היא מצטלמת עם חתולים. יש לה חשבון אינסטגרם שהיא פתחה לשולי חתולי, החתולה של המרכז המסחרי. לעתים היא שולחת תמונות של חתולי בר, כאלה ששוקלים רבע טון, עם שיניים של תמסח ומוסיפה: “חמווווד”.
אני, כמובן, לא משתפת פעולה עם המגמה. חוץ מבכל בוקר, כשאני הולכת לבית הקפה ומוצאת את שולי מדגמנת חתוליות ליד הירקן. אז אני מצלמת אותה עד שנמאס לה, בוחרת את התמונה שבה היא הכי יפה ושולחת לנערה בלוויית הכיתוב המתוחכם: “שולי מוסרת לך בוקר טוב” או: “שולי יושבת לי על הברכיים ואני מלטפת אותה והיא מגרגרת”. ואז מקבלת תשובה מתוחכמת לא פחות: “אעעעעעעעעע”.
לאחרונה אנחנו לא מלטפות את שולי כי היא סובלת מפטריית הקרחת המגעילה, והנערה העצובה העלתה את רמת השיח: היא מלהקת חתולים לנכסי צאן ברזל של הזמר העברי, ואף סוחפת את חבריה לטרלול הזה.
בימים אלה אני שומעת בבית: “האמנם, האמנם עוד יבואו חתולים בשריטה ובחסד”, “אדם צובר חתולים בחודשי הקיץ, בחודשי הקיץ כמו זנב”, “ים החתולים שמסביב, על גליו לשוט יצא הרוח”, והחביב עלי: “חורשת החתוליפטוס”. אתמול היא שלחה לי לעבודה הקלטה שלה שרה ומלווה את עצמה למופת בפסנתר: “חתול מצחך זנב שחור”.
נראה אם מישהו יצליח להתעלות על זה!

:ואלו חלק מהתגובות המצחיקות

וזאת התוספת של הללי (1.8):

מתוך דף הפייסבוק המעולה של עירית לינור – שווה לכם לעקוב:
https://www.facebook.com/iritlinur?fref=ts

אתם מוזמנים להוסיף ציטוטים שלכם/של הילדים עם שפת החתולים פה בתגובות 🙂