אומר זאת כך יונית: כשאתם העליתם בהתרגשות תמונות של הילדים המחופשים והמחויכים שלכם, אני התחלתי להבין את גודל המחדל – הילד שלי הולך לגן עם תחפושת דרדלה.

וכל היום הסתובבנו עם מועקה, כי הורים טובים חייבים לשלוח את הילד שלהם עם תחפושת נורמלית. צב נינג’ה או אריה או פאוור ריינג’ר, אבל ככה? גלימה וכיסוי עיניים?

ומרוב שהתעסקנו בכישלון, ובחוסר האחריות המחריד, ומי בכלל נתן לנו להיות הורים? שכחנו שבבית גדל דרדס דעתן שלא מתבייש לעדכן אותנו כשמשהו לא מוצא חן בעיניו. ולכן בערב, אחרי יום שלם של מועקה, אימא שלו פשוט שאלה אותו איך היה היום שלו. הוא סיפר לה שהיה נפלא, שהוא נהנה מאוד בגן ושהוא מאוד מרוצה מכך שהיה היום גיבור על.

ורק אז נזכרנו שמהות פורים, לפחות עבורנו, היא לא המקוריות או הייחודיות או העלות – אלא הדמיון. האפשרות להיות מישהו או משהו אחר ליום אחד. ובזמן שאנחנו הסתובבנו עמוסי רגשות אשמה, ילד אחד היה הגיבור על הכי מבסוט שהוא יכול להיות.

פורים שמח

לבלוג האישי של תומר: ׳אבטיפוס׳ >>

לקריאת טורים נוספים באתר שלנו >>

תומר ברנד
אבא של אופק, עיתונאי
וכותב את הבלוג ״אבטיפוס״ שעוסק בהורות ובאבהות.

* צילום: גור דותן