כן, הילד שלי הוא גיבור על.
הוא רק בן 4.5 וכבר נלחם בטיגרסים ו”מטפל” ברעים, הוא גם יודע לעוף לשמיים ובחזרה, בדרך לגן הוא נתקל בחלליות ויצורים מיוחדים.
לא מאמינים? הפסד שלכם…

 הקול החושש שבראש מזהיר אותי: “אל תעודדי את זה, זה יגמר בבכי. עוד מעט גן חובה ואח”כ כיתה א’, יצחקו עליו.”.

הקול שבלב מרגיע ואומר “תאפשרי לו, תאמיני לו, אל תבאסי אותו, יהיו אחרים שיעשו את זה במקומך… ראי ערך אחים שלו הגדולים שצוחקים עליו שהוא ‘חי בסרט’ ומקניטים אותו”.

בויכוח האינסופי בין הקולות, יש פעמים בהן אני בוחרת לשים על “השתק” את הקול שבראש, הולכת עם הקול שבלב ומקווה לטוב…
כמו במקרה הבא:
באחת השבתות עמית שלי החליט שכלו כל הקיצין והוא במשפחה שלנו לא נשאר!
או במילים שלו: “אמא אני רוצה שתמחקי אותי מהמשפחה שלך, אני עובר למשפחה אחרת”

 הוא היה כ”כ מתוק שיכולתי לאכול אותו אבל התאפקתי ועניתי ברצינות “זה מאוד עצוב לי לשמוע, אני מאוד רוצה שתשאר במשפחה שלנו אבל אם זה מה שאתה רוצה, אז אני אעזור לך למצוא משפחה אחרת”. 

הקול שבראש קפץ מייד: “מה את עושה? זה לא מה שכתוב במדריך להורות! את אמורה לומר לו שאין כזה דבר לעבור למשפחה אחרת ואנחנו לא נוותר עליו בחיים. וחוץ מזה הילד צריך להבין שאין כזה דבר להחליף משפחה, משפחה לא בוחרים”. 

הקול שבלב הרגיע “את מכירה את הילד שלך, זה לא יעבוד אצלו בדרכים המקובלות, תזרמי איתו”.

פתחנו יחד את גוגל תמונות, חיפשת תמונות משפחתיות והצגתי בפניו שיבחר.
הסברתי לילדון שבכל משפחה יש חוקים אחרים ויכול להיות שבמשפחה החדשה יש חוקים שהוא לא מכיר אבל אני בטוחה שהוא ילמד אותם ויהיה לו כיף.
“כמו איזה חוקים?” שאל אותי בעיניים סקרניות.
“לא יודעת, צריך לבדוק. יכול להיות שבמשפחה החדשה מותר לשתות מיץ כל השבוע ולא רק ביום שישי כמו אצלנו” החלטתי להתחיל עם המפתה…
“יששש, אז אני רוצה אליהם”.
“אין בעיה, יכול להיות גם שבמשפחה החדשה לא אוהבים ללכת לטיולים בשבת ונשארים בבית, אבל זה בסדר, אני בטוחה שיהיה לך כיף” הוספתי.
כאן הוא כבר עיקם פרצוף אבל עדיין דבק במטרה.
“טוב, תרשמי אותי למשפחה הזו”.
המשכתי במשחק ועשיתי עצמי רושמת (סליחה שאני מחמיאה לעצמי אבל לדעתי מגיע לי לפחות אוסקר עד כאן).
הכנו תיק עם צעצועים ובגדים ועדיין אין סימני חרטה…
קראתי לאבא ולאחים שלו להפרד ממנו לפני שאני מסיעה אותו למשפחה החדשה ויצאנו לכיוון הדלת.
ואז הוא ביקש רגע ללכת לחדר שלו, כשחזר סיפר שהוא פגש את הענק הירוק וקפטן אמריקה והם הסבירו לו שאסור לו לעזוב את המשפחה שלו כי התפקיד שלו לשמור עלינו.

נשמע לכם לא הגיוני?
זה הגיוני שמדובר בילד שלי.

הילד שלי הוא גיבור על.
לא מאמינים? הפסד שלכם!

הדס סלמון
בת 39 נשואה ואמא ל-3 מופלאים (עידן, טליה ועמית)
ברוב הזמן נהנת מאוד מההורות, ברגעים מסויימים מוכנה לשקול מסירה לאימוץ 🙂