הפוסט שתיכף תקראו הוא הכי מצחיק והכי ארוך שכתבתי אי פעם.
מי אני? אביטלי רונן.
נשואה באושר לאיש ואמא לארבעה ילדים, כל אחד מיוחד בדרכו.
הבלוג שלנו נפתח אחרי שאורי, קטנתנו אובחנה עם אוטיזם שנתיים אחרי אחותה הגדולה יותר איימי. פרטים נוספים על הבלוג שלנו בסוף הטור הזה. בינתיים, הנה הוראות לקריאת הפוסט הנוכחי:
תכינו טישו לדמעות.
שבו.
רגע בעצם לפני שאתם יושבים תלכו להתפנות. כן ברצינות.
אם לי כמעט ברח מרוב צחוק כשכתבתי אז יש סכנה אמיתית גם למי שקורא….
זהו? עשיתם הכל אז אפשר להתחיל:
מבטיחה שיהיה מצחיק!

מחר חוגגים לאיימי יומולדת 5 בגן.
ולכבוד האירוע המרגש [שנחגג לא נוכחות הורים/אחים ושאר נלווים] הרי לפניכם פוסט ציטוטים של ילדת היומולדת מהשנה האחרונה:

יום אחד איימי הסבירה לגננת שלה בגן שלא הזמנו אותה לחתונה שלנו.
הגננת [המופתעת] ניסתה להסביר: “אבל עוד לא נולדת אז”
בלי אפילו שנייה של היסוס איימי ענתה לה: נכון.  הם לא חיכו לי.

יום אחד פ’ המשלבת של איימי הסבירה לה, אחרי שעבדו/שיחקו יחד, שהן צריכות להיפרד כי היא צריכה ללכת לעבודה.
איימי שאלה במה את עובדת?
פ’: אני הולכת לשחק עם ילדה שקוראים לה מיכל
איימי: לא אבל מה את עושה בעבודה?
פ’: העבודה שלי זה לשחק עם ילדים. כמו שאני משחקת איתך.
איימי: לא!! אבל בעבודה האמיתית שלך!!

הרהורים על אימהות:
כשאני אהיה גדולה אני אהיה אמא.
– ומה אימהות עושות איימי?
שותות קפה ומשלמות!

אחרי שאיימי הסתפרה בתחילת השנה היא חזרה הביתה וסיפרה שאחד הבנים אמר לה
בגן אמר לה שזה לא יפה.
אז היא ענתה לו שזה יפה ושהוא בן אז הוא מבין בשיער של בנים ולא בשיער של בנות!!!

ביום אחר  איימי רצתה שנקטוף שסק מהעץ ליד הגן שלה.
אמרתי לה שהשסק גבוה ואני לא מגיעה.
היא מייד ענתה לי שאנחנו צריכים ג’ירפה.

במהלך ויכוח איימי צועקת על אחותה הגדולה: “אז אני לא אבוא איתך!!”
– “לא תבואי איתי לאן?”
איימי בפרצוף כועס: “לאנשהו!”
– “ואם אני אלך למקום כיפי?”
איימי [עדיין בפרצוף כועס]: “אז אני כן אבוא איתך!!”

ביום כיפור איימי הסבירה לי:  ביום כיפור צריך לבקש סליחה מחברים.
אבל אני לא צריכה לבקש כי אני כזו חברה טובה.

איימי מסבירה מה זה ״כוכב נולד״:
יש אבא כוכב ואמא כוכבה
ואמא כוכבה גדלה וגדלה וגדלה
עד שהתינוקת מאד גדולה והיא יוצאת
ואז היא בוכה אהה אהה אני רעבה ואמא כוכבה מניקה אותה.

באחד הערבים כשיזהר הרדים את איימי ואורי איימי אמרה לו
שגיא ומאי אמרו לה לנסות לשכנע אותנו להסכים לגדל כלב בבית.
למחרת בתגובה לטענתי שאין מקום בבית אמרה שנגדל כלב קטן והוא יצטרך רק קצת מקום.

גיא, אחותה הבכורה של איימי צמחונית כבר 4 שנים מאז הייתה בת 5.
לאחרונה איימי הודיעה שהיא גם רוצה להיות צמחונית חוץ מאשר כשאבא מכין בשר שהיא אוהבת.

איימי בוכה וצועקת כי האחים שלה לא הסכימו למשהו שהיא הציעה,
פ’ צופה משועשעת מהצד.
פ’: “את יודעת מה את צריכה, איימי?”
איימי (מיד מפסיקה לבכות, פוקחת זוג עיניים גדולות): “מה?”
פ’: “אוסקר!!”
איימי (חשדנית) “אבל מה זה אוסקר?”
פ’: “זה פרס שנותנים למי שעושה את ההצגות הכי טובות”
איימי “אה”
שתי דקות של שקט
איימי “פ’ אני רוצה אותו”
פ’ (כבר שכחה לחלוטין במה מדובר) “את מי?”
איימי “את האוסקר שלי!”

בזמן שסירקתי אותה היא שאלה: “מתי תסיימי כבר ואני אוכל ללכת להציק לאחים שלי?”
כשסיימנו אמרתי לה שעכשיו היא יכולה ללכת להציק להם.
התשובה: “אל תדאגי אני אציק להם עם כל כוח ההיצקים שלי!”!

דיאלוג של איימי וילד מהגן:
איימי: אתה חבר שלי ואני אגיד לכולם שאתה חבר שלי טוב?
ילד: טוב. אבל גם אני אגיד שאת חברה שלי.
איימי: לא.
ילד: אבל אני רוצה.
איימי: אוף טוב.

איימי מופיעה בסלון עם בובות שיושבות בדרך כלל בחדר שלה על מדף גבוה בכוונה שלא ישחקו בהן.
אמא: איימי איך הורדת אותן?
איימי: טיפסתי על המטבח [צעצוע] שבחדר.
אמא: אבל את יודעת שהבובות האלה צריכות רק לשבת על המדף ואסור להוריד אותן!
איימי: אבל הן היו בצרה צרורה!! הן הרגישו לבד!

פ’ ואיימי נוסעות באוטו.
איימי מדברת בלי הפסקה.
פתאום היא מכריזה:
“פ’, הנה גשר”
אני עונה “נכון בוביק, התחילו לבנות פה גשר חדש”
“פ’, ממה עשוי גשר?”
“מבטון”
שתיקה ותהיה ואז “פ’, ממה עשוי בטון?”
אני מתחילה לאבד סבלנות “בטון עשוי מבטון”
איימי: “באמת?”
אני: “בחיי, חומד. באמא שלי”
איימי (מסתכלת עליי כאילו אני קצת מטורפת):
“מה, גם אמא שלך עשויה מבטון?!”

בהדלקת נרות חנוכה אצל חברים עם בת בגיל של איימי ובנוכחות עוד ילדות בגיל של איימי.
הבנות משחקות במשפחה ורוצות שאיימי תהיה אבא.
היא מסרבת בנימוק של:
“פשוט יהיו שתי אימהות בלי אף אבא זה יכול להיות אני יודעת”

כשחזרה לגן מחופשת חנוכה אמרה לגננת שהחופש היה לה ארוך מדי.
הגננת ענתה לה שלה דווקא היה קצר מדי.
איימי בתגובה שאלה: אז לא הספקת להתגעגע אלי?

באחד הימים ששאלתי את איימי על מה דיברו בגן היא ענתה:
“על איש שקוראים לו חיים נחמד והוא כתב שירים וסיפורים לילדים.”
ומה למדתם עליו?
“שהוא מת!”

איימי הלכה לסופר עם פ’ והשומר בכניסה התחיל לפטפט איתן
והחמיא לה על העיניים היפות. ושאל אותה: מאיפה יש לך כאלה עיניים?
אז היא ענתה לו ממש בפליאה:
“הן שלי מהבית!”

וכמה חודשים לפני כן כשחגגנו יום נישואים 10 והלכנו לבלות אותו רק שנינו והילדים היו עם בייביסיטר.
כשחזרנו בצהריים איימי מקבלת אותנו בעיניים אדומות מבכי:
היה לכם כיף לחגוג יום נישואים בלעדי??”
גם באמצע באמצע ויכוח שלי ושל אבא שלה היה לה מה להגיד:
“למה את כועסת על אבא שלי?
תכעסי על אבא שלך!”

סיפורים וציטוטים נוספים של איימי ואורי תוכלו למצוא בבלוג שלנו (יש פה קישור למטה).
כשהבנו את עלויות השילוב היחידני של שתי הבנות, הבנו שלא נעמוד בזה לבדינו ופתחנו קרן תרומות ובזכות נדיבות זרים ומכרים הבנות משולבות בהצלחה.
והבלוג מספר עלינו… משפחה עם ארבעה ילדים מיוחדים.
ואני מקווה שגם פותח פתח לדעת יותר על אוטיזם.
קישור לבלוג:
https://amyori.wordpress.com/

ולפייסבוק:
https://www.facebook.com/amyori/