פתאום זה היכה בי בעוצמה (ולא, לא מדובר בכדור טועה בבית)  ובלי שום הכנה מראש.

אחרי שנים של ציפייה ולאחר מכן עוד כמה שנים של השלמה שכבר לא אזכה שוב לחוות את האושר הזה לעולם, פתאום הבנתי שהתענוג חזר וכולי תפילה שלא יאבד לעולם. 

בשלב זה אני מקווה שמרפי אוטם היטב את אוזניו כי אני הולכת לכתוב את שילוב המילים המתוק ביותר שהורים באשר הם לבטח מוקירים ומייחלים לו. מילים שנמסות בפה ומשמחות את הלב עד מאוד – “יקיצה טבעית בשבת בבוקר“.

שמי פנינה ובאופן לא ברור אני כבר מתקרבת בצעדי ענק לגיל 37 . יש לציין שאני לוקה בהתעלמות מוחלטת בואכה בת יענה הטומנת ראשה בחול בעניין זה, אך לא לשם כך התכנסנו. בין שאר עיסוקיי אני בעיקר אמא לשלושה מוסקטרים שמייצרים לי עבודה בלי סוף ובמקביל ממלאים את ליבי באושר גדול – אביגיל מתקרבת בצעדי ענק לגיל 12, יהל כבר בן 8.5 ואיתמר בן 4.5.

אביגיל הגיעה לשלב הידוע בקרב (כמעט) מתבגרים שבו היא תופרת את עצמה למיטה בשבת בבוקר. לפעמים נדרש שפכטל בכדי לקלף אותה ממנה על מנת שתצטרף אלינו לארוחת הבוקר המאוחרת.

יהל מתעורר עם קול התרנגול ואיתמר, כמה לא מפתיע, לא הרבה אחריו. באופן משמח במיוחד, דווקא כשאני והאיש לא בסביבה ואין קהל להצגות שלהם הם פשוט משחקים ביחד. לא רבים. משחקים. ואלו משחקים מלאי דימיון, יצירתיות ושיתוף (יעידו כל הצעצועים המפוזרים ברחבי הדירה).  אני דואגת להשאיר להם במקרר מעדן/פרוסת עוגה בשלוף או קורנפלקס נגיש שיעזרו להם למלא מצברים עד שהבית יתעורר ויחזור להכרה והם פשוט מעבירים להם לפעמים גם 3 שעות של בונדינג.

ואני? אטמי אוזניים, דלת סגורה, תריסים מוגפים ואזהרה שאלא אם כן הבית עולה באש לא מעירים את אמא – ישנה לי בנחת ומתעוררת כי פשוט הגוף ישן מספיק. אושר כבר אמרתי?

בתקווה שמרפי אכן לא שמע אותי, אני מבקשת לאחל לכל ההורים “בקרוב אצלכם“.

הייתי שמחה לצרף תמונות מהפלא הזה אך כאמור, לשמחתי, נחרתי.

פנינה

פנינה אלבז, בת (כמעט) 37, נשואה כמעט 16 שנה לרמי ויחד הם מגדלים 3 ילדים.
עוסקת למחייתה בתחום האדמיניסטרציה וחולמת על קריירה כמעצבת גראפית וכתיבת בלוג אישי, ואחרי שנים של ׳ממש לא׳ היא סוף סוף מרגישה שהיא בכיוון הנכון.