בשבוע שעבר התקיימה בבית משפחת ברנד ישיבה חשובה. הנוכחים: אבא, אימא ודרדס בן ארבע. הנושא: התרחבות. לדרדס הולך להיוולד אח. מאזן הכוחות בבית הולך להשתנות.

“אופקי”, אמרה אימא של אופק, “יש לנו בשורות טובות בשבילך”. הדרדס חייך אלינו והמתין בדריכות. “אתה זוכר ששאלת אותנו מתי יהיה לך אח או אחות?” שאלתי אותו. החיוך התרחב. הרגליים שלו נעו בעצבנות. “אז לאימא יש תינוק בבטן. בעוד כמה חודשים אתה תהפוך להיות אח גדול”.

הדרדס קם מהכיסא, ניגש אל אימא שלו והעניק לה חיבוק ונשיקה. אחר כך הוא התנתק ממנה וניגש אליי. גם אותי הוא חיבק ואז הוא נישק אותי על האף. הוא התיישב בינינו מבסוט ויחד דיברנו על התינוק שיגיע. איזה אח הוא יהיה ואיך הוא ישמור על החבר החדש במשפחה.
בכיור היו כלים. הבית היה מבולגן כפי שבית שיש בו ילדים תמיד מבולגן. כולנו היינו מותשים מהיום שהיה לנו. ובכל זאת, היה לנו חשוב לשבת ולדמיין אותנו בהמשך.

לבלוג האישי של תומר: ׳אבטיפוס׳ >>

לקריאת טורים נוספים באתר שלנו >>

תומר ברנד
אבא של אופק, עיתונאי
וכותב את הבלוג ״אבטיפוס״ שעוסק בהורות ובאבהות.

* צילום: גור דותן