איזו חוויה מדהימה זו הייתה כשהתלמידים הסקרנים הרימו זחלי פרפרים, כרעו על ברכיהם הריחו בעניין רקפות וטעמו חמציצים, אוזניהם היו קרויות לציוץ הציפורים, ואף משדרשתי לשבת, התיישבו מיד על העשב הרך.

הרי רק שלשום בהדרכה בהר הרצל עם תלמידי כיתות י’ בין סיפור גבורה אחד לאחר,  בין נופלי ה- ל”ה לאנדרטה לזכרה של  חנה סנש, הייתי משלם בשביל איזה מבט מתעניין של מי מתלמידיי?

כשסיימתי את ההדרכה הסתכלו עליי  הילדים עוד מספר רגעים. “מה נגמר?” שאלו.  חלקם אף קמו וחיבקו אותי.  ואני יודע שהקסם הזה קרה מכיוון שאתמול בשמורת עין אפק הדרכתי את תלמידי כיתות א’ של העיר נשר בה אני מלמד. הם היו נלהבים, מחויכים ועם סקרנות של ארכיאולוג . כשגיליתי להם שאני מורה בחטיבות ובתיכון וכשיגדלו אפגוש אותם, העיר אחד הילדים בעצב , שבטח עד אז כבר אמות. צחקתי , אבל בין הצחוקים, נעצבתי, לא על מותי בטרם עת, אלא על אותה סקרנות ועל אותה התלהבות של ילדי כיתות א’ מחיפושית מפרח או פרפר, סקרנות שקרוב לוודאי לא תשרוד עד מפגשנו  הבא.

אלון מאיר: מורה לשל”ח, צלם, כותב ומרצה בהרבה הומור וחן על הטבע הישראלי. בימים אלה משיק  פרוייקט בהדסטארט שזוכה להצלחה פנומנאלית של ספר צילום ייחודי של הטבע הישראלי המשלב את הסיפורים הקטנים שמאחורי הרגעים הגדולים.  מוזמנים להיכנס אל תוך הפרוייקט לקחת חלק ולתמוך ספר צילום “על אנשים וחיות אחרות”

 אלון מאיר צילום טבע .