לירון )בן 6(: "מי שמאמין, הוא ערס!"
א. )בן 4( קורא מן השירותים בדחיפות לבת השירות של גיל"ת.
כשהיא באה, הוא מצביע בהתלהבות על נייר טואלט שהשליך לאסלה: תראי, זה הפך למגבון!!!
א. )בן 4( מתבלבל מכך שהעובדת של אחותו מביאה בתיק שלה משחק שקודם העובדת שלו הייתה מביאה לו: היי, זה של יעל!
יעל מסבירה: כל המשחקים שאנחנו מביאים שייכים לגיל"ת. יש ארון משחקים, וכל מי שעובד בגיל"ת יכול לקחת ממנו, ולהביא לילדים שאיתם הוא עובד.
א. , בצער: אני לא עובד בגיל"ת.
מ. )בן 8( מספר לבת השירות של גיל"ת:
יש לי חברים טובים שהם תאומים.
אחד בן 8, והשני בן 13.
מ. )בן 7( ובת שירות של גיל"ת משחקים במשחק דמיון.
מ. : ואז כאבו לו העיניים, אז הוא הלך לרופא שיניים. אאא… לרופא עיניים. ולו כאבו השיניים, אז הוא הלך לרופא שיניים. ולו הייתה סחרחורת, אז הוא הלך לרופא סחרחורת.
עובדת גיל"ת : אתה רוצה שבטיול הבא שלנו נסע לעין-יעל?
מ. )בן 6(, חושב קצת… : מממ… כן. אבל אחר כך אני רוצה שנסע גם ליש יעל.
ל. )בן 4 וחצי( ועובדת גיל"ת מטיילים ברחוב ורואים זחל ירוק על עלה ירוק.
עובדת גיל"ת : אתה יודע למה הזחל הוא בדיוק באותו הצבע כמו העלה?
א. : בטח, אני מכיר את זה, לימדו אותנו על זה בגן. קוראים לזה הזוועה.
בת שירות של גיל"ת: איזה משחק אתה רוצה שאביא לך מחר?
אח של ילד: מה זה משנה מה את מביאה. העיקר שאת באה.
אמא: גדעון, איך היה סדר הט"ו בשבט בגן?
גדעון: כיף, אבל לא היה שום לימון לשקשק במסיבה!
נבו, בן שש:
"נמאס לי כבר שאבא מגיע מאוחר.
שיעשו שנה אחת אמא שנה אחת אבא".