עיינה )4 וחצי(:

ישבתי עם ארבעתן בחדר, דוד נרדם…

בשלב מסויים עיינה פרשה הצידה והתחלנו לשמוע רעש ובלאגן. כשנכנסנו לחדר ראינו אותה עומדת על הר של בלאגן. היא רוקנה כל מה שאפשר….

עמדה על ההר והכריזה: " אבא ואמא, בואו תראו-

במילים אחרות- אני פה….

עיינה: כשהתינוקת תגדל נחליף אותה עם שמיר

מסתכלים על הבטן של אבא, שתפרו אותה עם חוט ירוק כזה לאורך…

פתאום עיינה מתחילה לבכות.

אנחנו- עיינה, למה את בוכה?

עיינה )בדמעות(- צמח לאבא דשא על הבטן!…

אבא בניתוח-

עיינה: אני רוצה את אמא ואבא כאן עכשיו!

אבא: מי זוכר מי היה יהושע?

עיינה: הברווז שלנו!

אבא: בואו נדבר על שמשון הגיבור.

עיינה: אני שמשון!

עיינה גיל 2 וחצי-

שרה:

שקד: חברה שלי, ***, אמרה לי כך וכך….

אמא: ומה ענית לה?

שקד: אני זיהיתי את המצב שלה…

אני חברה שלה וזיהיתי שהיא במצב שלא כדאי להתעסק איתה….

יום אחד שקד התעצבנה על אמא והלכה לחדרה זועפת. אחרי כמה דקות קראה לאמא והושיטה לה דף:

 מילון:  ודף תפזורת.

כועסת

רוגזת

מקללת

רותחת

מעוצבנת

ואמרה לאמא לחפש את המילים בתפזורת!

שחרית באה אלינו לישון ב2:00 בלילה במיטה והתחילה לעורר מהומות, אז הערנו לה והיא נעלבה והלכה לחדר שלה ובכתה במיטה. לא קמנו אליה, ואחרי כמה דקות של בכי נכנסה אלינו עם מכתב שכתבה לנו )עוד בקושי כותבת(:

)כמובן שנמסנו….(